1. ביום 27.3.03 ניתנה החלטה בשאלת האחריות לנזק שנגרם לתובע 1 ביום 20.3.93, עת הגיע עם קבוצת חברים שביקשה לרכב על סוסים ל"חוות המעיין". במהלך הרכיבה נפל התובע מהסוס עליו רכב נפגע באורח קשה. על הנתבעת הוטלה אחריות בשיעור של 25% ועל הנתבעים 2-3 הוטלה אחריות בשיעור של 75%.
2. למען הסר ספק, קביעת שיעורי האחריות בין הנתבעים השונים, נעשתה אך ורק לצורך חלוקת האחריות הפנימית ביניהם, אולם בכל הקשור לנשיאה בנזק, בהתאם לסעיף 11 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש), חבותם של שלושת הנתבעים בתיק זה כלפי התובע, מכוח היותם מעוולים ביחד, הינה ביחד ולחוד. נותר לדון בגובה הנזק.
3. מוסכם בין הצדדים כי הפיצויים יחושבו על פי הנתונים דלהלן:
א. תאריך לידתו של התובע הוא 15.7.75
ב. מיום התאונה, 20.3.93, ועד ליום 19.5.93 היה התובע מאושפז בבית החולים הדסה, ולאחר מכן, אושפז התובע במחלקת השיקום בבית החולים לוינשטיין, עד ליום 11.4.94.
ג. תוחלת חייו של התובע הינה עד גיל 73 (תוחלת חיי גבר לפי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פחות 5 שנים).
ד. הבסיס לחישוב הפסד כושר ההשתכרות, יהיה השכר הממוצע במשק שעמד ביום 21.9.04 על סך של 6,837 ש"ח וזאת החל ממלאת לתובע 21 שנים.
ה. תוחלת חיי העבודה יחושבו לתובע עד גיל 67.
הנכות הרפואית
4. ב"כ התובעים מבקש לקבוע לתובע צמיתה בשיעור של 100%, וזאת בהתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעמו בתחום הנוירוכירורגי, פרופ' ריכנטל, שקבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 88%, ובהתבסס על כך שלתובע נותרו נכויות נוספות בתחומים נוספים, אשר יש בהם להעלות את שיעור הנכות הצמיתה עד כדי 100%.
מנגד, טענו ב"כ הנתבעים, כי יש להעמיד את שיעור נכותו הרפואית של התובע 84%, כפי שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי.
5. אין מחלוקת שביום 13.8.95, קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע 70% נכות בשל אמיפלגיה שמאלית קשה, 20% נכות בגין אמיפלגיה ימנית קלה ו- 20% בשל הפזיה דיסארטרית בינונית, לפי סעיף 29 למבחני הנכות, וכן נקבעה לתובע נכות נוספת בשיעור של 15% בגין פזילה ללא דיפלופיה, לפי סעיף 57 למבחני הנכות, ובשקלול 84% נכות לצמיתות.
6. בהסכמת ב"כ הצדדים, מונתה ד"ר מ. שוכינה, מבית החולים "הדסה" הר הצופים, כמומחית מטעם בית המשפט בתחום השיקום (להלן -
המומחית).
בחוות דעתה מיום 29.7.03 (מוצג במ/1), קבעה כי בעקבות החבלה בראשו, סובל התובע מהפרעה מוטורית, הפרעה בדיבור, הפרעה קוגניטיבית והתנהגותית. יש לראות את מצבו כסופי ואין לצפות לשיפור.
בתשובתה, מיום 25.11.03, לשאלות ההבהרה שהוצגו לה מטעם ב"כ הנתבעת מס' 1 (מוצג נ/2), ציינה כי הקביעה של המוסד לבטוח לאומי לגבי אחוזי הנכות מקובלת עליה.
יש לציין, כי גם בחקירתה של המומחית בבית המשפט, חזרה והסכימה המומחית עם שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא מצאה לנכון לסטות מהם.
7. במקרה דנן, ולאור חומר הראיות בכללו, אינני רואה מקום להתערב בקביעת שיעור הנכות של המוסד לביטוח לאומי, אותו אישרה גם המומחית. לפיכך, נכותו הרפואית של התובע תעמוד על שיעור של 84%.
הנכות התפקודית
8. בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את סדר יומו: "
אני קם מהמיטה לבד ב- 10:30
-
11:00, הולך לשירותים לבד, מזכירים לי לצחצח שיניים כי אני הרבה שוכח, אני שוטף פנים, שותה, אחרי זה עוזרים לי להתלבש כי זה לוקח לי הרבה זמן, אם זה במכנסיים ואם זה בנעלים קשה לי לשרוך את השרוכים ולהרים את כל הבגדים, זה לוקח לי הרבה זמן, כי אין מה לעשות, אני פגוע, ואני איכשהו מתארגן, ושוב פעם זה לוקח לי הרבה זמן
...
אחרי זה אני יורד אם זה לשכונה או לקניון, לטייל קצת, אני יושב באיזה בר
...
לפעמים מי שיש בבית הוא בא איתי לקניון, זה יותר קל לי. הוא עוזר לי להגיע לקניון כי בכל זאת זה קשה לי להגיע לקניון לבד באוטובוס וזה בכל זאת קשה והוא עוזר לי לעלות לאוטובוס, אני לא יכול לבד. הוא עוזר לי להגיע לקניון, יושב איתו בבר, מדבר איתו, שותה איתו" (עמ' 26-27 לפרוט').
כמו כן, ציין התובע בעדותו, כי בשל בעיה של עצבים הגורמים לרעידות בידיים: "
אני לא יכול ללכת עם כוס בלי לשפוך אותה. אני לא יכול, זה משהו מהמוח, אני לא שולט בזה" (עמ' 27 לפרוט').